"ספחת היא מחלה דלקתית כרונית המשפיעה על העור, אך גם על מערכות נוספות בגוף. חולי ספחת בחומרה בינונית עד קשה, נמצאים בסיכון מוגבר למחלות זיהומיות." אומר ד"ר אביגדור סרברניק.
תרופות ביולוגיות הן טיפול יעיל לספחת, אך הן עלולות לגרום לזיהומים.
המחקר החדש, שפורסם בבטאון האקדמיה האירופאית לדרמטולוגיה ולמחלות מין, בדק את הסיכון לזיהומים אצל חולי ספחת המטופלים במעכבי אינטרלוקין 17 ואינטרלוקין 23, בהשוואה למטופלים במעכבי TNF אלפה.
המחקר כלל נתונים של 117.5 מיליון חולי ספחת מכל העולם. החולים חולקו לשלוש קבוצות: מטופלים במעכבי אינטרלוקין 17, מטופלים במעכבי אינטרלוקין 23, ומטופלים במעכבי TNF אלפה.
התוצאות הראו כי מטופלים במעכבי אינטרלוקין 23 סבלו פחות מזיהומים באוזן תיכונה, דלקת מוח, שלבקת חוגרת, זיהום חוזר של צהבת מסוג B, זיהום בווירוס ציטומגלו, וירוס השפעת ומחלות ממקור פרזיטי, בהשוואה למטופלים במעכבי TNF אלפה.
מטופלים במעכבי אינטרלוקין 17 סבלו פחות מדלקת ריאות, זיהום חיידקי מפושט, זיהום בדרכי הנשימה העליונים, שלבקת חוגרת, צהבת מסוג B ומסוג C, וירוס ציטומגלו ואפשטיין-בר, וירוס השפעת ומחלות פרזיטיות, בהשוואה למטופלים במעכבי TNF אלפה.
לסיכום, ד"ר אביגדור סרברניק מציין כי המחקר מצא כי מעכבי אינטרלוקין 23 ואינטרלוקין 17 קשורים עם סיכון נמוך יותר לזיהומים שונים, בהשוואה למעכבי TNF אלפה.
המחברים מציינים כי התוצאות הללו מצביעות על כך שתרופות מעכבות אינטרלוקין עדיפות כטיפול בספחת אצל חולים הנוטים לזיהומים.
